חשיבה מרחבית לילדים: מה היא, איך מפתחים אותה ותרגילים פתורים

מה זו חשיבה מרחבית

חשיבה מרחבית היא היכולת לראות צורות ומקומות בדמיון ולעבוד איתם: לסובב צורה בראש, לדמיין איך ייראה דף אחרי קיפול, להבין מפה, או לדעת איזה צד של הקובייה יופיע אחרי שנגלגל אותה. מאמר שפורסם בכתב העת American Educator מתאר אותה כיכולת לשים לב למיקום של עצמים ולצורות שלהם ולזכור אותם, ולהזיז את הצורות האלה בדמיון.

למה זה חשוב להורים? לפי אותו מאמר, מחקרי מעקב ארוכי טווח מצאו שבני נוער עם ציונים גבוהים במבחנים מרחביים נטו הרבה יותר לבחור בלימודים ובקריירות במדעים, טכנולוגיה, הנדסה ומתמטיקה, גם אחרי שמביאים בחשבון את הציונים המילוליים והמתמטיים שלהם. המאמר מסביר גם שבחשבון עצמו המרחב נותן בסיס מוחשי לרעיונות מספריים, למשל בציר המספרים או כשמציגים כפל כשטח.

האם אפשר לשפר חשיבה מרחבית?

כן, ולמקורות יש כאן תשובה ברורה יחסית. מטה-אנליזה שפורסמה בכתב העת Psychological Bulletin ריכזה 217 מחקרים על אימון של כישורים מרחביים. לפי הסיכום שפורסם ב-ScienceDaily, החוקרים מצאו שאנשים בכל הגילים יכולים להשתפר בכל סוגי הכישורים המרחביים בעזרת אימון, שהשיפור נשמר לאורך זמן אצל ילדים ומבוגרים, ושהוא עובר גם למשימות שלא תורגלו ישירות.

המאמר ב-American Educator מוסיף פרטים: חשיבה מרחבית של ילדים בבית הספר היסודי משתפרת יותר במהלך שנת הלימודים מאשר בחופש הגדול, ואצל מי שמתחיל ברמה נמוכה יותר יש לעיתים "גבנון" ראשוני שבו השיפור איטי, ואחריו השיפור מואץ. כלומר, אם הילד לא מתקדם בכמה הפעמים הראשונות, זה לא אומר שאין לו "ראש מרחבי".

מה עוזר בבית, לפי המקורות

המאמר של American Educator מציע רעיונות קונקרטיים, בעיקר לגיל הגן ולבית הספר היסודי. מתוכם אספנו את מה שמתאים לבית:

גם המדריך של המרכז להתפתחות הילד באוניברסיטת הרווארד על פעילויות לחיזוק תפקודים ניהוליים מזכיר חידות מרחביות קלאסיות, כמו קוביה הונגרית, כחידות שדורשות גמישות מחשבתית ושקילת מידע מרחבי, ומציין שתרגול מוביל לשיפור, גם אם לא כל ההצעות בו הוכחו במחקר.

דוגמה פתורה: הקובייה הצבועה

תרגילים לתרגול, מהקל אל הקשה

כל התרגילים נכתבו במיוחד למדריך הזה, בלי ציורים, כדי שאפשר יהיה לתרגל אותם גם בעל פה בדרך. הם לא לקוחים ממבחן כלשהו ואינם מתיימרים לדמות מבחן. מומלץ לתת לילד דף, עיפרון וחפצים אמיתיים. הפתרונות בסעיף הבא.

1. בונים מגדל בן 3 קומות. בכל קומה יש 4 קוביות בסידור של 2 על 2. כמה קוביות יש במגדל?
2. יוצאים מהבית והולכים 3 צעדים צפונה, אחר כך 2 צעדים מזרחה, ואחר כך 3 צעדים דרומה. איפה נמצאים ביחס לבית?
3. אתה עומד פנים אל פנים מול חבר. החבר מרים את יד ימין שלו. באיזה צד של שדה הראייה שלך נמצאת היד המורמת, מימין או משמאל?
4. אתה עומד ופניך לצפון. אתה פונה ימינה, שוב ימינה, ואז שמאלה. לאיזה כיוון אתה פונה עכשיו?
5. בקובייה רגילה של משחק, סכום המספרים בכל שתי פאות נגדיות הוא 7. אם המספר שלמעלה הוא 2, מה המספר שעל הפאה התחתונה?
6. על כרטיס כתוב המספר 86. מסובבים את הכרטיס על השולחן חצי סיבוב, כך שהחלק העליון שלו נמצא עכשיו למטה. איזה מספר רואים עכשיו?
7. מקפלים דף לשניים, ואז מקפלים אותו שוב לשניים. מנקבים חור אחד שעובר דרך כל השכבות, לא על קו הקיפול. כמה חורים יהיו בדף אחרי שפותחים אותו?
8. בקובייה הצבועה מהדוגמה (27 קוביות קטנות, כל החוץ צבוע), כמה קוביות קטנות צבועות בדיוק בשתי פאות?

פתרונות

כל פתרון סגור. נסו קודם לבד, ופתחו רק את התרגיל שבדקתם.

איך לעזור כשהילד נתקע

בשאלות מרחביות הקושי הוא לרוב להחזיק את התמונה בראש. לכן הצעד הראשון כמעט תמיד הוא להוציא אותה החוצה: לצייר, לבנות, להזיז את הגוף. במסמך המנחה של משרד החינוך על אסטרטגיות חשיבה מסדר גבוה מופיעה אסטרטגיה בשם ייצוג המידע והידע בדרכים מגוונות, וזה בדיוק מה שקורה כשהופכים שאלה מילולית על כיוונים לשרטוט עם חצים.

כמה דרכים מעשיות, לפי ניסיון מקובל של הורים ומורים (כלל אצבע, לא ממצא מחקרי):

• שאלות כיוון: לקום ולעשות את הפניות בחדר, או לצייר שושנת רוחות קטנה בפינת הדף.
• שאלות סיבוב: לכתוב את המספר על פתק ולסובב אותו באמת, ורק אחר כך לנסות בלי פתק.
• קיפולים: לקפל דף אמיתי ולנקב בעיפרון. אחרי שתיים או שלוש פעמים הילד מתחיל לראות את התוצאה מראש.
• קוביות: לבנות עם קוביות בנייה או קוביות עץ, ולספור לפי שכבות, שכבה אחרי שכבה.

המטרה היא שהעזרים יהפכו בהדרגה למיותרים. כשהילד כבר פותר בראש, בקשו ממנו להסביר בקול מה הוא "רואה". ההסבר הזה הוא סימן טוב לכך שהתמונה באמת נבנתה.

הרגלים קטנים לכל יום

• משתמשים בשפה מרחבית מדויקת בבית: מעל, מתחת, בין, מאחורי, משמאל, באמצע.
• עושים פאזלים יחד ומדברים על צורות וצדדים בזמן ההרכבה.
• בונים בקוביות לפי ציור, ובפעם הבאה מציירים את מה שנבנה.
• מעודדים את הילד להסביר עם הידיים איך צורה תסתובב.
• נותנים לילד לנווט בדרך מוכרת, או לצייר מפה של הבית.
• מציגים כל משימה כמשחק שלומדים, לא כמבחן של "ראש מרחבי".
• מעלים קושי בהדרגה, ונזכרים שהשיפור לפעמים מתחיל לאט.

חשיבה מרחבית משתלבת היטב עם סדרות מספרים (ציר מספרים, דפוסים של צורות) ועם חשיבה לוגית (חידות סידור ומיקום). עוד רעיונות לפעילויות בבית תמצאו בהעשרה בבית. אם אתם מתלבטים לגבי מבחן מסוים, קראו את המדריך להתכוננות למבחן המחוננים, ואפשר גם לבקש הכוונה אישית דרך הטופס באתר.